פרסומים


בתי ספר, שיטות חינוכיות, מבנה ארגוני וייעוץ ארגוני

יעל דובר

לפני פחות משנתיים פרסמתי מאמר בעיתון בית הספר בו לומדת בתי. בית הספר שהיא לומדת בו הוא בית ספר ניסויי, כזה בו יש לתלמידים יותר חופש ובחירה. המאמר, שאני מרשה לעצמי לפרסם אותו גם כאן בבלוג של המכון, מתחיל מנקודת המבט שלי כאמא אבל ממשיך למקום המקצועי שלי: ייעוץ ארגוני. זו הסיבה שאני מפרסמת אותו גם כאן ומקווה שתמצאו בו עניין:

בהתקרב מועד רישום בתי לבית הספר מצאתי עצמי מנסה להבין, להעמיק וללמוד על תפיסות שונות של בתי הספר בתיאוריה ובפרקטיקה, זאת דרך שיטוט ברחבי העיר לביקורים בבתי הספר שנראו לי אז רלוונטיים ואולי מתאימים למה שאני כהורה מצפה מבית הספר עבור ילדתי.

בשיח החברתי השכיח בנוגע לסוגים של בתי הספר נראה היה שיש נטייה למקם את בתי הספר הייחודיים, המציעים חינוך אלטרנטיבי, המסתייגים מתפיסת המדידה וההספק כמדד מרכזי לשיקוף הישגי התלמידים במדינתנו – כבתי ספר פתוחים, זורמים, וכבעלי אוריינטציה גמישה ביחס לתכנון, נוהלים משמעת וחוקים.

בהקשר זה אני רוצה להתייחס לבית ספרנו. בית ספר שלהבנתי אינו דמוקרטי במהותו ובבסיס השקפתו, אלא נושא את דגל הניסוי והתהייה בבסיס תהליך החקר והלמידה ושם דגש על סביבה לימודית תומכת וקשובה לתלמיד במישור החינוכי, החברתי והרגשי. מה שבולט בעיני שבפועל בנוסף לכך, תרבות הזרימה מעצבת באופן משמעותי גם את האקלים הבית ספרי בניסויי כמו בבתי הספר הדמוקרטים.

כאן המקום, לדעתי, לדון בקשר שבין תרבות הזרימה ו"האני מאמין" החינוכי המושתת על יצירת מרחב המאפשר התנסות בלמידה. האם שני האלמנטים כרוכים זה בזה? כאשר מדברים על זרימה, למה הכוונה: זרימה של המבנה (חלל, שיעור או כל פעילות שמעצם ארגונה יש בה אלמנט של הבנייה), זרימה של תוכן? האם יש תלות בין זרימה לבין פתיחות? האם זרימה מאפשרת פתיחות? כאשר מדובר על פתיחות, פתיחות ביחס למה?

על מנת להתייחס לזה ברצוני לפרוס את המושג למידה לכמה מהמישורים שהלמידה כרוכה בהם :

  1. המישור של המבנה - ההבניה, הלוגיסטיקה, החוקים והכללים.
  2. המישור של התנועה - של הלומד (העבודה עם חומרי הגלם המעורבים בלמידה) – כמו - הזרימה, העצירה, הפתיחות, ההתקדמות, הגילוי, ההיתקעות, התסכול ועוד.
  3. המישור של הדחף - המניע של התשוקה לדעת, של המוטיבציה להשיג דבר מה (סקרנות, ציון, הכרה, אהבה, הענשה), של הבחירה – האינטימית האינדיבידואלית של כל תלמיד ביחס למה בוחר לקחת ממרחבים ומצבים.

בשיח הציבורי/חינוכי קיימת נטייה, סטריאוטיפית מדי לדעתי, לקבץ יחדיו את :

  • הפתיחות, הזרימה והבחירה כאלמנטים שמחייבים מבנה גמיש עם גבולות רופפים, בהנחה שהתנאים להתהוות של 'תשוקה לדעת' תלויים בכך והלימוד מתוך התשוקה הוא הלימוד המשמעותי והעמוק.
  • מבנה המהודק, הכללים הבהירים, תיחום העבודה וקביעת יעדים להתקדמות הידועים מראש כאלמנטים שהכוח המניע שלהם הוא למוטיבציה: לציון, הישג, הספק – מוטיבציה שספק אם מייצרת חווית למידה עמוקה ומשמעותית.

במאמר זה ברצוני להטיל ספק בחלוקה זו, שלהערכתי מחמיצה דבר מרכזי ומהותי בהבנת הנחות היסוד של תהליך הלמידה.

בניגוד לדעה הרווחת – לדעתי דווקא הבניית מבנה ברור, בעל חוקים בהירים תוך קביעת כללי משחק ברורים והקפדה שכל המעורבים מקיימים את חלקם בחוקים, מאפשרת לשחקנים- במקרה הזה התלמידים והמורים בזירה- עבודה זורמת, תוך כדי תנועה הקשובה לצעדיהם, לתשוקתם, למקום הקושי שלהם ומאפשרת לתלמיד ולמורה לפענח את המתרחש אצל התלמיד, כולל התנגדויות הנובעות מסיבות שונות פנימיות וחיצוניות בתהליך הלמידה.

במונחים אחרים ומוחשיים יותר – דווקא הקפדה על החוקים של כל צד : שעורי בית, עמידה בהתחייבות הבחירה במרחב, הקפדה לוגיסטית בתכנון אירועים בית ספריים ומרחביים, מתן דגש לתרבות השיח בכיתה בקודים המקובלים ומוסכמים על כולם, ניסיון לקיים דברים כפי שתוכננו מראש כתוכנית עבודה (כולל תוכניות שילדים לקחו על עצמם), חשובים מאוד על מנת שהילד והמורה/צוות מורים יוכלו לזרום יחד עם התנועה הסובייקטיבית של כל תלמיד ומסלולו בתוך מתווה זה.

הבסיס של הפעולה החינוכית היא תנועתו של התלמיד לעבר הלמידה. הבניית גבולות ברורים בכיתה ובנוהלים מאפשרת לכל תלמיד לקיים את הדינאמיקה הייחודית שלו ביחס לתנועת הלמידה שלו, כאשר הזמן בכיתה אינו נדרש לעיסוק בהבהרת הגבולות.

הפרקטיקה האישית שלי כוללת גם הוראה ומניסיוני, כאשר התנאים הפיזיים מטופלים, כאשר התלמידים מגיעים מוכנים (כולל עבודת הכנה הכרוכה בקושי או ההיתקעות עם החומר), נקודת המוצא של תהליך הלמידה והשיח הוא בעל פוטנציאל רב להעמקה ויצירתיות של המחשבה.

אני מרחיבה בהקשר זה, היות ולהערכתי, המנטאליות והנורמות הקיימות בקהילה הם בעלות השפעה רבה על מידת שיתוף הפעולה ביחס לדרישות וחוקי משחק. אם נושא זה של הקפדה על הנוהלים והקודים המבניים יוכר כערך ולא כמנוגד לזרימה, לפתיחות ולאקלים רך במובנו החיובי, המשאבים המושקעים של כל השחקנים בזירה הבית ספרית ינותבו להמשך חיזוק והתפתחות של אופנויות הלמידה, הפרויקטים והתוכניות הלימודיות השונות.

ההסתייגות מהנוקשות של המשמעת והחוקים, כמו גם מתכני הלימוד ושיטת הלימוד, שהבריחה הורים רבים מבתי הספר הקונבנציונאליים, יוצרת בלבול בשיח בנוגע לחשיבות המבנה והנוהליים. מה שלעיתים מוחמץ בהבנה, הוא שהאתגר הייחודי והמרתק שבית הספר הניסויי לוקח על עצמו בליווי תהליך הלמידה דווקא מחייב הקפדה מהודקת על המבנה והלוגיסטיקה כמו גם על כללי המשחק.

נראה, שלעיתים הורים חשים שהקפדה על נוהלים מתפרשת כשלילת זכויות ייחודיות לדרך פרטנית עבור תלמיד הזקוק לכך. לדעתי ההיפך הוא הנכון. דווקא יציבותו של המבנה והנוהל תאפשר לראות בבהירות את הצורך הייחודי של התלמיד ותאפשר לרקום לתוך המבנה מספר מסלולים בו זמנית עבור תלמידים השונים במקומם ודרכם. ללא מבנה אין זרימה, אותה זרימה אינדיבידואלית שאנו מכירים בחשיבותה ובערכה.

Site Created By Igal Baum Studio