פרסומים


'או' 'או' לעמת 'גם' ו'גם'

יעל דובר

האם הדיכוטומיה בין מיקוד בקריירה למיקוד במשפחה הן שתי האפשרויות היחידות הקיימות?

האם רק האופציה של התמקדות בקריירה רלוונטית להצלחה מקצועית?

בשיח בן זמננו כאשר עולה סוגיית התמודדות האדם עם מעגלי חייו השונים נשמעת לרוב הפרדה בין התחומים השונים ודיבור של או-או: או משפחה או קריירה.
כאשר מדובר בגברים לרוב יתואר מצב של התמסרות שבא לידי ביטוי בהשקעת שעות רבות במהלך שנות פיתוח הקריירה, לרוב זה מלווה בהפסד חווית האבהות במובנה הקונקרטי ביותר, שהות, טיפול ומעורבות יומיומית בחיי הילד בשעות העירות שלו.
כאשר מדובר בנשים, החלוקה היא לשני דפוסים אופייניים: אלו שמחליטות לוותר על פיתוח אישי מקצועי בהתאם לפוטנציאל שלהם בהמשך למחשבה שאי אפשר להשקיע בגידול ילדים ובטיפוח בית וזוגיות כפי שהיו רוצות וגם לפתח קריירה והן בוחרות בבית; ולעומתן אלו הבוחרות לפתח קריירה בצד ילדים ומשפחה אך חיות ברגשי אשם תמידיים כלפי ילדיהם והבית. בראיונות טלוויזיה הנשים הללו מתארות את מורכבותו של סדר יומן הגדוש במציאת פתרונות לסידור לילדים, עייפות ותחושה שאינן מצליחות לעשות את הדברים כפי שהיו רוצות בשום מישור.

המשותף לשלושת הפרופילים של האב-טיפוסים שתיארתי הוא התנהלות או תמרון בתוך כללי משחק קיימים שכביכול אינם ניתנים לשינוי. שתי דוגמאות בשני קצות הסקאלה :

בראיון טלוויזיוני עם נגידת מס הכנסה בכניסתה לתפקיד, בהיותה בת 38 נשואה ואם לשני ילדים, כאשר נשאלה על התמרון בין צורכי הבית והקריירה היא השיבה שכבר בתחילת דרכה המקצועית היא קיבלה החלטה שאירועים בבית לא יבואו על חשבון המחויבות לנוכחות בעבודה, ובהמשך לתפיסה זו היא מאורגנת היטב - סבתות, מטפלות וכיו"ב, וגם כאשר הילד חולה אין זו סיבה מבחינתה להיעדרות מהעבודה. הדיבור על ההתארגנות חושף את ההנחה שהטיפול בילדים קשור רק למימדים הטכניים ולא נשמע שעל סדר יומה, כמנהלת בכירה ביותר, לבדוק או לשנות משהו מניהול הזמן בארגון, אם באמת ההתנהלות הקיימת היא האפקטיבית להשגת המטרות. גם ויצו ונעמ"ת מתגאות בהארכת מסגרת שעות הטיפול במעון עד 17:00 אחה"צ. גאווה זו חושפת חשיבה טכנית ולוגיסטית. השאלה אם זה טוב ורצוי לחברה שלנו לפתח מנגנוני תמיכה שישרישו את הדפוסים הקיימים של שעות עבודה רבות (מה שאינו בהכרח מלמד תפוקתה) אינם באים לידי ביטוי כלל בשיח ההסברתי והתרבותי שלנו.

לעומת זאת היועץ האסטרטגי של אהוד ברק ושל טוני בלייר הסביר בראיון עיתונאי שבעבודתו עם ברק הוא מעולם לא הגיע לארץ ליותר משלושה ימים, כי בשלושת ימי השבוע האחרים הוא מטפל בילדיו בביתו. הוא חולק את השהות עם הילדים עם אשתו, שאף היא אשת קריירה. כאשר הבאתי דוגמה זו בשיח מקצועי בסמינר כדוגמה לאדם עם לחשיבה עצמאית נאמר לי שבמעמדו הוא יכול להרשות לעצמו תכנון כזה של לו"ז שבועי, אך ני טענתי שלהפך, הוא מצליח מקצועית דווקא מכיוון שבעולם תובעני עם נורמות של התמסרות טוטלית לעבודה הוא מרשה לעצמו לחיות כפי שהוא חי בשילוב בין קריירה ומשפחה. הדוגמה הזאת מדגימה חופש מחשבתי ויצירתיות מחשבתית החיוניים מאוד לכל יועץ או למי שעוסק בניהול בן זמננו.

הבעיה המרכזית ביצירה בהקשר ארגוני/עסקי/מוסדי היא איך לא להיבלע באפקטים המסרסים של הארגון והשטח, איך לשמור על רעננות מחשבתית ולא להילכד בצייתנות לנורמות הקיימות מפחד או חשש לאבד מקום.
המחשבה שעל מנת לפתח קריירה צריך לבלות שעות רבות בישיבות עד לשעות הלילה המאוחרות, בהתאמת סדר היום שלך לסביבה הארגונית רק בגלל הרגל ומסורת ללא בדיקה עניינית של כל מקרה לגופו היא לא המפתח להצלחה. ההפך הוא הנכון. היכולת שלא לקבל את המובן מאליו כמציאות, האומץ לייצר סביבת עבודה המתאימה לצרכיך, ההבנה שחוויות המימוש של חלקים אחרים בחיים שלך הם חלק מההשראה שחוזרת אליך כחשיבה רעננה ויצירתית בעולם הקריירה שלך היא המפתח להצלחה. אדם שטבעי עבורו לא לקבל כמובן מאליו נורמות ומסגרות הוא אדם שיעשיר את סביבתו בחדשנות וביצירתיות.
מניסיון אישי, האומץ לנהל מו"מ מול סביבת העבודה על מנת לעצב מרחב שבו ניתן להתקיים בלי לוותר על ממדים נוספים הקשורים למעגל החיים הוא זה שחיזק את מעמדי כאשת מקצוע, ומאז שנעשיתי אם (חד-הורית) והזמן שלי נעשה משאב יקר שחשוב למצות אותו היקפי הפעילות העסקית שלי רק צומחים (כולל הקמת ייעוץ ארגוני, הנחיית קבוצות ופסיכותרפיה) וזאת לצד התמסרות, הנאה וחוויית ילדות מחודשת בגידול בתי.

אלו החיים על פי הלוגיקה של 'גם וגם' מאפשרים לעצמם רווחה קיומית המעצימה את תרומתם במעגלי החיים השונים שלהם. ככל שהחברה ועולם העסקים יכיר בעובדה שתפיסה בנוסח 'או' 'או' זוהי תפיסה צרה ומוגבלת שמפספסת את מכלול המשאבים האנושיים

Site Created By Igal Baum Studio