פרסומים


החוג לכלכלה על ספת הפסיכולוג

יעל דובר

האירועים במצרים העמידו את הפרשנים השונים נבוכים. תדמיתו החזקה רבת השנים של נשיא מצרים חוסני מובארכ, הערכות המודיעין על שליטתו במדינה, והניסיון להעריך את כוחם של האחים המוסלמים במדינתו, יצרו פרשנויות סותרות ותחזיות לא ברורות. אולם בעוד הפרשנים לענייני ערבים נמצאים בתחום שהוא לא מדוייק, דווקא טעותם של הכלכלנים ותחזיותיהם השגויות הן קשות יותר. התחזיות שלהן הצביעו על כלכלת מצרים כעל כלכלה איתנה ומתפתחת. קרן המטבע הבינלאומי אף הללה את מצרים על הגדילה בהשקעות הזרות במדינה. מובארכ זכה לשבחים על מדיניותו הכלכלית בעוד הפערים המעמדיים במצרים הלכו וגברו ומעמד הביניים נמחק.

בניגוד לתחומים אחרים העוסקים במדעי החברה, תחום הכלכלה מרשה לעצמו חירות אותה לא מרשים לעצמם מומחים אחרים. כלי השיפוט של הכלכלנים כאשר הם עומדים בפני הכרעה או החלטה שתקבע או תעצב את המציאות נמצאים בטווח של 'מה עדיף' 'מה הרע במיעוטו?' על פי המשקפיים שלהם כמובן. מאחורי התפיסה הזו עומדות שתי הנחות יסוד. ראשית, בעולם בו הכל הוא יחסי, בייחוד המשאבים, גם הצדק הוא מאוד יחסי. ההחלטות באם לפטר עובד, להעלות מחירים, או להגדיל את גובה המסים מגיעות כולם מעולם כלכלי קר ומנוכר שמקיים שרשרת טאוטולוגית של הנחות. השיח מתמקד במה שנכון או לא נכון בציר של המבט הכלכלי ובדרך זונח שיקולים רבים אחרים שיכולים להשפיע על ההתרחשות שהכלכלה מעורבת בה.

הנחת היסוד הבעייתית השנייה היא המציאות הקיימת. הכלכלנים מקבלים אותה כמובן מאליו וכעמדת בסיס לכל דיון. משברים כלכליים הם זעזועים שיש למנוע ואת המצב יש להחזיר לקדמותו. המציאות מתעצבת בידי כוחות שוק, יד נעלמה, והיכולת שלנו לעצב אותה היא כמעט בלתי אפשרית.

גם בנושא הדיון הציבורי במיסוי הגז העמדה של הכלכלנים ביטאה השקפה פרגמטית של טוב לעומת טוב יותר. ועדת ששינסקי הייתה צריכה לאזן בין צרכים של המשקיעים ושל המדינה. גם שם ניתן היה לגשת לדיון משני הנחות יסוד שונות: האחת שתפעל על פי העקרון של 'יש מציאות שבתוכה צרכים להתנהל', עמדה שמבטאת פרשנות חד ערכית של המציאות לגבי סיבה ותוצאה, זאת תוך כדי ניסיון לעצב ולגשר בין השחקנים ללא צורך להתעסק בעמדה בסיסית של מה נכון וראוי בסוגיה זו. נראה שלכלכלנים העמדה הערכית האבסולוטית היא פחות רלוונטית. לכן הם עובדים על פי הנחת היסוד השנייה לפיה יש להתמקד תחילה במה נכון וראוי ורק לאחר מכן לתרגם זאת לפתרון פרגמטי.

בתחום הייעוץ הארגוני מתמודדים עם הקיבעון הזה באמצעות כלי לא מסובך. הנחת היסוד שלנו שונה לגמרי. שלב גיבוש העמדה אינה בהכרח מימושה באופן מלא. המחויבות הפנימית לגיבושה מייצרת נקודת מוצא אחרת לשיח ולדיון. ההכרעה לוקחת בחשבון מכלול דברים נוספים אולם הדיון יוצא לדרך כאשר עמדות ערכיות הם חלק מהתמהיל וזה הופך את השיח לאחר, לבעל פוטנציאל לעצב מציאות שבנויה על ערכים, באשר הם.

אולם התחום הכלכלי מסרב לוותר. הסיבה המרכזית היא סירובו לוותר על מנגנון השליטה והכוח. הסירוב הזה מוביל אותו שוב ושוב להתנגשויות עם תחומים אחרים, לשיח כוחני ואגרסיבי, לעולם של "גזירות" ו"שביתות". חוסר היכולת לוותר על השליטה מגיע ממקומות עמוקים יותר במנגנון הארגוני של הכלכלנים. זהו מנגנון הכחשה או התעלמות מהצורך לסמן ולקבוע את קיומו של נכון ולא נכון. קיומו של המנגנון הזה מבטא תפיסה או משאלה המבטלת ממד וציר מרכזי בנוגע לקשר של הפרט ומוסדותיו עם החברה. זהו הממד של החוק, הערך הסמלי שהופך קשר דו ממדי לתלת ממדי. בקשר דו ממדי יש שניים ובקשר המבוסס על תלת ממד יש שלושה, השניים שבניהם החוק, הערך והסמל. המציאות התלת ממדית היא למעשה העולם של בני האדם המבוסס על הכרה במציאות האדיפלית, הילד והאם בציר אחד של קשר ונוכחות האב כציר שלישי במשולש המסמל את האיסור לשניים להתערבב.

העולם הכוחני של הכלכלנים הוא עולם המבטא משאלת דחייה של החוק האדיפלי, עולם בו החזק מנצח, עולם ללא חוקים, עולם בו הדמות הסמכותית והערכית, דמות האב, מוסתת הצידה. בעולם כזה החלשים נרמסים ללא רחמים.

Site Created By Igal Baum Studio