פרסומים


תרבות הכלכלה והמקום של החוק

יעל דובר

בפרספקטיבה של זמן ניתן להסתכל על אירוע מינוי הרמטכ"ל, שהניב לעיתונות הכתובה והמדוברת הרבה דעות, רגשות, אבחנות ובעיקר הרבה מאוד מילים, באופן קצת אחר. בתוך הסאגה הזו לכדה את תשומת ליבי הפרשנויות שבאו מתוך ניסיון ותפיסת עולם פרופסיונאלי. באופן טבעי, מכיוון שעולם המשפט היה במוקד ההתרחשות התפתח שיח מול השיח המשפטי. השוואה בין תוצאות הפרקטיקה המשפטית מול צורת החשיבה והפעולה הכלכלית עניינה אותי במיוחד. ההשוואה הועמדה כך: אצל המשפטנים יש שחור ולבן בעוד שאצל הכלכלנים יש טוב לעומת טוב מאוד ביחס להכרעה בנסיבות של המציאות.

הניסוח לטעמי מדויק. הוא מתמצת במילים פשוטות את לוגיקת פעולת הכלכלנים. הוא עושה מובן לגבי ההצדקות שהכלכלנים נותנים בהובלת מהלכים בכלכלה העולמית בת זמננו. יחד עם זאת בו זמנית הוא מדגים עמדה, שבמונחי הפסיכולוגיה החברתית, היא תוצר של מנגנון הכחשה ביחס להתמודדות הערכית של מקבל ההחלטות לגבי טוב ורע, נכון ולא נכון.

תפיסת הכלכלנים מקפלת בתוכה שני הנחות עיקריות :

  1. אם הכול יחסי אז צדק הוא עניין יחסי, המוסרי והלא מוסרי ממוקמים על רצף. כאשר רוצים להעלות שכר מינימום נחליט מנקודת מבט של כדאיות במצב קיים, ההפחדה של פיטורין או של בריחת משקיעים תכריע ולא מה צודק או לא צודק. השיח המתמקד במה שנכון ולא נכון מפורש כשחור לבן והאלטרנטיבה היא ניהול מצב בשם מה שיחסי ואפשרי – כמי שעוסקת בהובלת תהליכי שינוי ברור לי שאת האפשרי והלא אפשרי במציאות קיימת אנחנו קובעים בשם האידיאולוגיה המניעה אותנו ובהתאם לחלון ממנו אנו מסתכלים על המציאות. שינויים מהותיים ומבניים התרחשו בהיסטוריה על ידי מי שהעז להסתכל מהחלון ולראות שיש שם רק חלון.
  2. שיש לשחק במגרש עם מה שיש. מה שקיים הוא המסגרת ממנה יש להתייחס לדברים. הנחה זו, היוצאת מנקודת מוצא של שימור מצב קיים, היא הנחת יסוד מאוד אופיינית לדרך בה הקהילייה הכלכלית מנסה לנהל את הכלכלה בעולם. נראה שלמרות שני משברים גדולים שהכלכלה עברה ב- 100 השנים האחרונות; לכלכלנים זה לא גרם לשינוי מהותי בעמדות, או התארגנות לבחינה מחודשת, הפקת לקחים על המבנה, על הנחות היסוד של הניהול הכלכלי את העולם; בחוגי הכלכלה באוניברסיטאות הדיון בתופעה נדחק לשוליים ולעיתים אף נעשה במחתרת. האג'נדה ברורה, ההוראה היא בהתאם ובשעת משבר יש להגיב, להציל, על מנת שהתשתיות לא יתמוטטו. העמדה היא של תגובה למצב קיים ולא עיסוק במניעתו לעתיד.

העמדה המגיבה למציאות מורכבת, שאינה מכירה בחשיבות האבסולוטית של הצורך בדיון עקרוני ערכי לגבי טוב ורע, כמו למשל, בהכרעת המשפטנים על סיפור גלנט, מייצרת מצב בו מתפספס כוח הניבוי של הכלכלנים לגבי מצבים שונים ומגוונים. אפילו במגרש הביתי שלהם פספסו הכלכלנים. עד לאחרונה, בקרן המטבע הבין לאומית הייתה הערכה רבה למוברק ולמהלכיו, חברי הקרן ציינו בסיפוק את הגדילה בהשקעות זרות במצרים וציינו בהערכה את מהלכיו של מובארק בניהולו הכלכלי את המדינה ולמעשה שוב החמיצו הכלכלנים בהבנתם את המצב. ההמונים מחו, הקרן מיהרה להוריד את דירוג האשראי של מצרים ומוברק הפך ממנהיג מוערך בניהולו את כלכלת מצרים לנרדף. הפערים החברתיים וחיסול מעמד הביניים חיסלו את מובארק.

גם בנושא הדיון הציבורי במיסוי הגז העמדה הקלאסית של הכלכלנים ביטאה השקפה פרגמאטית של טוב לעומת טוב יותר. הוועדה הייתה צריכה לאזן בין צרכים– גם שם ניתן לגשת לדיון משתי הנחות יסוד שונות, האחת- שתפעל על פי העיקרון של 'יש מציאות שבתוכה צריכים להתנהל', עמדה המבטאת פרשנות חד ערכית של המציאות לגבי סיבה ותוצאה תוך כדי ניסיון לעצב ולגשר בין השחקנים בלא צורך להתעסק בעמדה בסיסית של מה נכון וראוי בסוגיה זו. נראה שמבחינת הכלכלנים פחות רלוונטית העמדה הערכית האבסולוטית. השנייה- תתמקד תחילה במה נכון וראוי לטעמה ורק לאחר מכן תתפנה לתרגם זאת לפתרון פרגמאטי. על מנת לחדד את כוונתי אבהיר, שבניהול תהליכים, שלב גיבוש העמדה אינה בהכרח מימושה באופן מלא אך ההכרעה צריכה לקחת בחשבון מכלול ערכים ופרמטרים. מחויבות פנימית לגיבוש מייצרת נקודת מוצא אחרת לשיח ולדיון. הדיון יוצא לדרך כאשר עמדות ערכיות הם חלק מהתמהיל. הדבר הופך את השיח לאחר, לבעל פוטנציאל לעצב מציאות הבנויה על ערכים, באשר הם.

לסיכום, מנקודת מבט של יועצת ארגונית, מנגנון ההכחשה או התעלמות מהצורך לסמן ולקבוע את קיומו של נכון ולא נכון, מבטא תפיסה או משאלה המבטלת ממד וציר מרכזי בנוגע לקשר של הפרט ומוסדותיו עם החברה. המציאות המוסדית- החברתית, שהיא פרי המצאה תרבותית, היא מציאות תלת ממדית ולא דו ממדית. במציאות התלת ממדית הראשונית בנפש האדם, הממד השלישי הוא המימד האדיפאלי, הוא הצלע השלישית המצויה בתווך של היחסים בין שניים. לכן הוא מייצג את הסדק, את הדילמה, את הקונפליקט ואת הפרשנות או המענה החוקי. לכן מימד זה מתואר כמימד העומק. בסדר החברתי הדינאמיקה דומה. בסדר החברתי, במימד העומק מתמקם החוק על מוסדותיו. החוק אינו קובע שהכול שחור ולבן – אבל הוא נדרש לקבוע מה נכון ולא נכון – זאת תוך כדי התעמקות במציאות רווית גוונים, מורכבת ורב משמעית.

Site Created By Igal Baum Studio